הלור של אבלין

“What are you doing tonight? How about we get together and unlock that vast well of torment inside you?”
~ Evelynn

עמוק באזורים האפלים של רונטארה (runeterra), השדה, אבלין, מחפשת אחר קורבנה הבא. היא מפתה את קורבנה באמצעות חזות בת האדם החושנית שלה, אך ברגע שהקורבן נכנע לקסמיה, צורתה האמיתית של אבלין משוחררת. לאחר מכן היא חושפת את קורבנה לצורות בל-יתוארו של ייסורים, משביעה את רצונה בכאבם הנורא. לשדה, קשרים אלו עם קורבנותיה הם כסטוצים תמימים. לשאר רונטארה, הם סיפורי אימה על תשוקה מעוותת ותזכורת נוראית על מחיר ההפקרות לתשוקת האדם.

אבלין לא תמיד הייתה ציידת מנוסה. היא החלה לפני נצח, כדבר ראשיתי, חסר צורה וכמעט חסר רגש. צל זה היה קיים, משותק ומעורר ע"י כל גירוי, במשך מאות שנים. ייתכן והיה נשאר כך לולא העולם לא עמד על קצה קונפליקט. מלחמות הרונים, כפי שנודעו בשמם, הביאו עידן של סבל שהעולם לא ידע מעולם.

בזמן שאנשים ברחבי רונטארה החלו לחוש מערך עצום של כאב, סבל ואובדן, הצל התעורר. הכלום שהוא היה במשך זמן כה רב הוחלף ע"י התנודות המטורפות של העולם המיוסר. היצור רטט בהתלהבות.

בעוד מלחמות הרונים גברו, סבל העולם גבר כל כך עד כי הצל חש כי הוא עומד להתפוצץ. הוא שתה מכל ייסורי רונטארה, אותם חש כתענוג חסר גבולות. התחושה הזינה את היצור, ובמשך הזמן, היצור הפך למשהו גדול יותר. הוא הפך לשד, טפיל רוחני ומורעב אשר ניזון מהשפלים ברגשותיו של האדם.

כאשר המלחמות סופסוף הסתיימו וייסורי העולם דעכו, השד מצא כי הוא מדוכא. התענוג היחידי אותו הכיר נולד מכאבם של יצורים אחרים. ללא מכאובם, הוא לא חש דבר, בדומה לימיו הראשונים.

אם העולם לא יספק את הייסורים להם זקוק השד כדי לשגשג, הוא יצטרך ליצור אותם בעצמו. הוא זקוק לגרום לכאב באחרים כדי שיוכל לחוש את התרוממות הרוח הזו שוב.

בהתחלה, תפיסה של טרף הייתה מאתגרת לשד. הוא יכול לנוע מבלי שיחושו בו בצורת הצל שלו, אך כדי לגעת באדם, היצור היה צריך להתגלות בישות מוחשית. השד ניסה כמה ניסיונות לעצב לו גוף פיזי מישות הצל שלו, אך כל ניסיון היה מפלצתי יותר מהאחר והפחיד את הטרף שלו.

השד הבין שהוא זקוק לצורה שתרצה את בני האדם, אחת אשר לא רק תוביל אותם אל ציפורניו, אך גם תציע להם ריגוש אשר תיוולד מתשוקותיהם. בצורה זו טרפו יהיה הרבה יותר מתוק.

מהצללים, הוא החל ללמוד את אלו אשר ביקש לטרוף. הוא תפר את בשרו לרצונותיהם, למד לומר את מה שרצו לשמוע וללכת בצורה אשר ימצאו מושכת.

בתוך מספר שבועות, השדה השלימה את צורתה, הובילה עשרות של קורבנות מאוהבים כדי לענות אותם למוות בידיה. למרות שהיא התענגה על הכאב המעודן של כל אחד מהקרבנות שלה, היא מצאה שהיא תמיד צמאה לעוד. תשוקותיו של אדם אחד אינם מספיקות והם תמיד פגות מהר מידי.

היא משתוקקת ליום בו היא תוכל להביא את העולם לתוהו ובוהו מוחלט כדי שתוכל לחזור לצורה הטהורה של תחושת התענוגות שחשה בעבר.