הלור של אמומו

“Solitude can be lonelier than death.”
~ Amumu

נשמה בודדה ומלאת יגון משורימה (shurima) העתיקה, אמומו משוטט בעולם בחיפוש אחר חבר. מקולל בכישוף עתיק, נגזר עליו להישאר בודד לנצח, המגע שלו הוא מוות וחיבתו היא הרס.
אלו אשר טוענים כי ראו אותו מתארים את אמומו כגופה חייה, בעל שיעור קומה נמוך ומכוסה בתחבושות בצבע אזוב. אמומו עורר השראה לסיפורי מיתולוגיה, מעשיות ואגדות שונות אשר סופרו במהלך דורות- כך שבלתי אפשרי להפריד בין אמת לבדיון.

האנשים העממיים של שורימה מסכימים על כמה דברים: הרוח תמיד נושבת מכיוון מערב בבוקר; בטן מלאה בתחילת חודש מהווה סימן רע; אוצר קבור מתחבא תחת האבן הכבדה ביותר. אך עם זאת, הם אינם מסכימים על גרסה יחידה בסיפורו של אמומו.

מעשיה אחת מקשרת את אמומו למשפחת המלוכה של שורימה אשר נכנעה למחלה שהשחיטה את הבשר במהירות מזעזעת. הילד הצעיר ביותר, אמומו, הוסגר בחדרו והתיידד עם ילדה משרתת אשר שמעה את בכיו מבעד לקירות. היא שעשעה את היורש הבודד בחדשות וסיפורים על כוחותיה המיסטיים של סבתה.

בוקר אחד, הילדה הביאה בשורה שאחיו האחרון שנותר לאמומו נפטר מה שהופך את אמומו לקיסר של שורימה. עצובה על כך שעליו לשמוע את הבשורה לבדו, היא פתחה את הדלת ורצה אל תוך החדר על מנת לנחם אותו פנים אל פנים. אמומו זרק את זרועותיו עליה, אך ברגע מגעו, הוא נרתע והבין כי הוא חרץ את גורלה לאותו גורל אכזר של משפחתו.

במות הילדה, קיללה סבתה את הקיסר הצעיר בקללה מעוותת. בעיניה, אמומו רצח את נכדתה. כאשר השפעת הקללה החלה, אמומו נכלא ברגע סבלו כמו ארבה  הלכוד בענבר.

מעשיה שניה מספרת בלחישה על נסיך לכתר, אחד אשר היה נתקף ברגזנות, אכזריות ומעשי רצח. במעשיה זו, אמומו הוכתר כקיסר שורימה בגיל צעיר, ושוכנע כי הוא בורך ע"י השמש, הוא הכריח את נתיניו לסגוד לו כאל.

אמומו חיפש את העין הקסומה של אנגור (eye of angor), שריד מקודש ועתיק הקבור בכוך מוזהב, הנאמר כי מעניק חיי נצח לכל אשר חוזה בו ללא פחד. הוא חיפש אחר האוצר במשך שנים עם שורה של עבדים אשר נשאו אותו במבוכים וקטקומבות, מקריבים את עצמם למלכודות כדי שהקיסר יוכל להמשיך ללא ההפרעה. אמומו לבסוף הגיע אל כניסה ענקית ומוזהבת בצורת קשת, עליה עבדו עשרות מהסתתים שלו בפרך כדי לפתוח ולעבור דרכה.

בעוד הקיסר הצעיר מיהר אל תוך הכניסה, נחוש להביט בעינו של אנגור, עבדיו לקחו את ההזדמנות ואטמו את פתח האבן מאחוריו. חלק מספרים כי ילד הקיסר שרד בחשכה במשך שנים, בדידותו הביאה אותו לטירוף וגרמה לו לקרוע את עורו שלו בציפורניו, דבר אשר הצריך אותו לכרוך את גופו בתחבושות. חייו הוארכו ע"י הכוח של העין בזמן שהרהר על חטאי עברו, אך המתנה הייתה כחרב פיפיות, כיוון שקולל להישאר לבדו לנצח.

כאשר שורה של רעידות אדמה הרסניות  ניפצו את יסודות קברו, הקיסר נמלט ללא ידע על כמה זמן עבר, בחיפושו לתקן את הייסורים להם גרם במהלך חייו.

אך עם זאת, מעשיה נוספת מספרת על אמומו כיורדל (yordle) הראשון והאחרון השלט על שורימה, אשר האמין בטוב הלב הטבוע בבני האדם. על מנת להוכיח טענה זו באלו המזלזלים בו, הוא לקח על עצמו שבועה לחיות כקבצן עד אשר ימצא לעצמו חבר אמת, משוכנע כי אנשיו יבואו לעזרת חברם השורימן.

למרות שאלפים צעדו ליד היורדל הפרוע, אף לא אחד עצר להציע לו עזרה. עצבותו של אמומו גברה עד כי הוא מת משברון לב. אך מותו לא היה הסוף. כמה אנשים נשבעים שהיורדל עוד משוטט במדבר, לנצח מחפש אחר מישהו אשר יחזיר את אמונתו באנושות.

הסיפורים האלו, למרות השוני ביניהם, ארוגים בהקבלות. לא משנה מה הנסיבות, נגזר על אמומו להתקיים במצב שבור של ריקנות, לנצח לבד וללא חברים. נגזר עליו לחפש בן לוויה/חבר לנצח, הנוכחות שלו מקוללת ומגעו מוות. בלילות חורף ארוכים, כאשר האש לא מסוגלת לבעור בעוצמה, המומיה העצוב יכול להישמע לפעמים בוכה במדבר, נואש כי לעולם לא ידע נחמה של חברות.

לא משנה מה אמומו מחפש- כפרה, קרבה או מעשה בודד של חסד- דבר אחד בטוח כמו הרוח המערבית בזריחה: הוא עוד לא מצא אותו.