הלור של גאליו

“Get behind me, Demacian! You may not have noticed, but I’m very large.”
Galio ~

מחוץ לעיר הנוצצת דמאסיה (demacia), ענק האבן גאליו עומד על המשמר. נבנה כחומת מגן כנגד אויבים בעלי קסם, הוא לעיתים קרובות עומד ללא תזוזה במשך דורות עד אשר נוכחות של כוח קסם עוצמתי מעיר אותו בחזרה לחיים. כאשר מופעל, גאליו מנצל את זמנו את תום, מתענג על ריגוש הקרב והכבוד הנדיר של הגנת אנשי ארצו. אך ניצחונותיו תמיד "מרים-מתוקים", כיוון שהקסם אותו הוא משמיד הינו גם המקור לתחייתו, וכל ניצחון מחזיר אותו למצבו הרדום.

מקורו של גאליו התחיל כתוצאה ממלחמות הרונים (rune wars), כאשר פליטים מרחבי הארצות ברחו מהכוח ההרסני של הקסם. כמה אומרים כי מערב לוואלורן (valoran), קבוצה של האנשים חסרי המגורים הללו נרדפו ע"י קבוצה של קוסמי חושך. מותשים מימים לא מנוחה, הפליטים התחבאו בין הצללים של יער עתיק ומאובן. המכשפים אשר רדפו אחריהם לפתע מצאו כי כוח הקסם שלהם אינו פעיל ביער המוזר.

נראה כי העצים המאובנים היו כספוגי כוחות קסם טבעיים, וכי כל מכשף אשר ישתמש בכוחותיו ביער זה יכשל בכך. כאשר הבינו כי אינם חסרי ישע יותר, הפליטים הפנו את חרבותיהם אל מכשפי החושך והבריחו אותם מאדמתם.

במשך השנים, המתיישבים יצרו חפצי הגנה מן היער המכושף. לבסוף, הם מצאו כי ניתן לשלב את החומר מהעצים עם עפר וסיד כדי ליצור פטריסייט (petricite)- חומר בעל עמידות עוצמתית לקסם. הפטריסייט יהווה בסיס לתרבות החדשה שלהם, וישמש ליצירת החומות של ארצם החדשה- דמאסיה.

במשך שנים, הגנות הפטריסייט היו הדבר היחידי לו היו זקוקים הדמסייאנים כדי להרגיש בטוחים מאיום הקסם בתוך גבולות ארצם. במקרה הנדיר בו יצטרכו ליישב סכסוך מחוץ לארצם, צבאם הוכח כנועז ואדיר. אך כאשר אויביהם עסקו בקסם, הצבא הנודד של דמאסיה לא מסוגל להתעמת איתם בצורה מספקת. זקני הממלכה החליטו כי, איכשהו, עליהם לנצל את הכוח הקסם של חומותיהם אל הקרב. הם ביקשו מהפַּסָל שלהם, דוראנד (Durand), לעצב להם מעין מגן מפטריסייט לקרבותיהם. שנתיים לאחר מכן, האומן הציג את יצירתו. למרות שהיצירה לא הייתה מה שאנשי דמאסיה ציפו לו, ענק האבן המכונף, גאליו, הפל להכרחי בהגנה על הממלכה, ואף הפך לסמל של עוצמתה של דמאסיה ברחבי רונטרה (runeterra).

בכל פעם שהצבא התפרס להתמודד מול איום בעל כוחות קסם, הם גייסו את גאליו. באמצעות שימוש בגלגלות, מזחלות פלדה ומספר אינסופי של עדרי בקר, הם משכו את דמות האבן הענקית אל הקרב. נוכחות הכמות הגדולה של הפטריסייט מבטל בקלות כמעט כל התקפות קסם, באמצעות כך נותן לאנשים שבעבר ברחו מהקסם את היכולת להתמודד מולו פנים אל פנים במלחמה. רבות מהאויבים הזרים שותקו ביראת כבוד ממראהו מעורר השראה של הדמות אשר התנשא מעל העצים לפניהם- הטיטאן אשר "אוכל קסם" נתן השראה לממלכה, והבעית את אלו אשר התנגדו לו. כל זמן זה, אף לא אחד חשב על מה כמות אדירה כל כך של קסם אשר נחשפה אל הפסל עלולה לגרום..

ההשפעה המוזרה של הקסמים עתידה לשנות את מסלול ההיסטוריה. דמאסיה נכנסה אל קרב מתיש עם הכוחות הנוקסיאנים (Noxian forces) בהרי הגרינפנג (greenfang) של צפון וואלורן. ללא ידיעת הדמאסיינים, נוקוס כנסה קבוצה אליטית של לוחמי קסם הידועים בשם האגרוף המסתורי (arcane fist). בזמן שכוחות פלישת הקרקע הצמידו את הדמסייאנים לבקעה גדולה, האגרוף המסתורי הפגיזו אותם עם ברקים של קסם טהור. להפתעת הדמסייאנים, הטילים חדרו דרך שדה ההגנה נוגד הקסם של גאליו.

במשך 13 ימים, הצבא הדמאסייני נכתש ע"י אויביהם, ואלו אשר שרדו חשו כי המורל שלהם נעלם במהרה. בדיוק כאשר רוחם לא יכלה לרדת יותר, הם שמעו קול מוכר של רעם ופיצוצים אשר חדרו דרך לוחמיהם, לאחר מכן נשמע קול חדש. רעש איטי ומחריש אוזניים אשר הרעיד את הבקעה, כאילו שני הרים התחככו זה בזה. בזמן שצל אדיר עלה מעליהם, חיילי דמאסיה המבועתים רעדו,  מפלסים את דרכם מפחד.

"שנילחם?" נשמע קול עמוק מלמעלה.

להפתעתם של הדמסייאנים, הקול הגיע מענק האבן שלהם אשר נישא מאחוריהם. גאליו נע ודיבר  לגמרי בכוחות עצמו. איכשהו, הצטברות הקסם שנספג בו העירה אותו לחיים.

הצופים מוכי התדהמה נעצו מבטי פליאה בטיטאן, נאבקים למצוא היגיון באשר הם רואים. לפני שיכלו להבין זאת, טיל נוספת נורה לכיוון המחנה הדמאסייני בכיוון מושלם כדי להשמיד את מעט החיילים השורדים. גאליו זרק את עצמו לפני החיילים בהגנה עליהם ותוך כדי סופג את ההתקפות במבנה האבן האדיר שלו.

גאליו פנה אל מקור הטילים ואיתר חמישה בני אדם קטנים על מדרון ההרים השכנים.

"מכשפי האויבים! בואו ונפתח באלימות!" קרא ענק האבן בקול רם.

בעודו מסתער אל צידו של ההר, הנוקסיאנים ריכזו את כל מאמציהם אל משפך של אנרגיה אשר תתיך כמעט כל אבן בוואלורן. אך כאשר האנרגיה האדירה שנאגרה במשפך נורתה, המכשפים גילו כי הטיטאן עודנו עומד, עיניים סגורות ומאיר בחמימות, כאילו שתה מהקסם אשר נורה אליו. אז, עם התלהבות כמעט נערית, גאליו המשיך במעלה הגבעות ומעך את האגרוף המסתורי אל האדמה הנוקשה.

בעוד החיילים הנוקסיאנים הנותרים ברחו, הדמסייאנים השורדים פרצו בקולות תרועה של ניצחון. הם היו נחושים להודות לשומר הפטריסייט שהציל את חייהם, אך באותה מהירות בה התעורר לחיים, השומר המפחיד חזר לאותו מצג בו עמד לפני כן ובו נדם.

בממלכת דמאסיה, הסיפור המוזר על ענק האבן החי סופר בלחישות ע"י אלו אשר שרדו את הקרב בגרינפנג. אך הוא תמיד קובל בספקנות שקטה, בדומה למעשיה של אדם מטורף. לבסוף, אלו אשר חזו בתחייתו של גאליו פשוט הפסיקו לדבר על כך, מתוך פחד שיפקפקו בשפיותם. הדבר הפך לאגדה בלבד- אולי אלגוריה אשר הומצאה בימים עתיקים כדי לעזור לאנשים בזמנים קשים.

אף לא אחד מארבע פינות הממלכה האמין כי ענק האבן מסוגל לראות את הרוחש מסביבו.
אפילו כאשר הוא דומם, הכרתו נשמרה, משתוקק לחוות את התחושה המלהיבה של הקרב שוב. חביטה באויבים עם אגרופי האבן הענקיים שלו היה מלהיב, אך להיות כלוא בגוף אבן ענקי, ללא יכולת לנוע, היה טרגי.

נאלץ לצפות בדממה, גאליו התבונן בבני אדם עוברים מתחתיו, מניחים לו מנחה שנה אחר שנה, כמו חלום מטושטש ומרוחק. למרות כי ידע מעט מאוד עליהם בצורה אישית, הוא החל לחוש כי הינו מכיר אותם כאנשים. בלבל אותו לראותם נעלמים אחד אחרי השני בחלוף הזמן, נדמה כי הם מוחלפים בגופות חדשות וחיים חדשים משל עצמם.

הוא תהה להיכן הלכו כאשר נעלמו. אולי נשלחו מכאן כדי לתקן את עצמם, בדומה לגאליו כאשר חזר מן הקרב?

לאחר אחד מהקרבות הרבים כנגד הברברים של הפרליורד (freljord), גאליו ראה עמודים ארוכים של בני אדם הסוחבים דבר אשר נראה כמו מיטה מכוסה בחזרה אל העיר. בעוד התהלוכה המשיכה אחריו, אחד מהכיסויים נפל, חושף את פניו הדוממים והחיוורים של חייל צעיר. הוא היה ילד שגאליו ראה לפני וענק האבן לא הצליח להבין למה מישהו כה נועז יבחר שיסחבו אותו ברחבי העיר. גאליו החל להבין את התשובה המרה לשאלה זו- בשונה ממנו, האנשים לא יכלו להיצבע מחדש, או לתקן את פצעיהם בקלות. בני אדם הם יצורים שבריריים וברי חלוף, ורק עכשיו הבין עד כמה הם זקוקים להגנתו. לחימה הייתה תשוקתו, אך האנשים היו עכשיו תכליתו.

מאז, גאליו הצליח להצטרף לקרבות רק מעט מהפעמים, לפעמים נותר דומם במשך מאות שנים. הקסם נדיר בעולם יותר משהיה בעבר, ולכן נותר במצבו הרדום, צופה בעולם דרך העלתה של חלומותיו. תקוותו הגדולה ביותר של ענק האבן היא להיות מבורך בקסם כה עוצמתי שהוא לעולם לא יאולץ לחזור שוב אל מצבו הרדום.

רק אז יוכל גאליו באמת לשרת את ייעודו, לנצח, לעמוד ולהילחם כמגן הנצחי של דמאסיה.