הלור של זיליאן
פעם הייתה עיר גדולה בשממה ששמה אורטיסטאן.
העיר נחרבה לפני הרבה זמן במלחמת רונות נוראית, כמו ערים רבות נוספות שמתחת למחסום הגדול. עם זאת איש אחד שרד: מכשף בשם זיליאן.
בהיותו אובססיבי לגבי זמן, לא היה מפתיע שהוא בחר לשכון בבניין השעון שבעיר.
כשההרס שיצרה המלחמה הכה קרוב לביתו, זיליאן התחיל להתנסות עם כשפים שעוסקים בזמן על מנת לנסות לחזות את כל הסופים האפשריים, בתקווה שימצא סוף טוב ושליו.
הקסמים של זיליאן השפיעו על תחושת חליפת הזמן שלו, הוא קפא בהרהוריו בזמן שאורטיסטאן הוחרבה בידי פלנגה של אבירים אפלים שמקור מוצאם לא ידוע, עד שזיליאן קלט את טעותו לא נשאר מאורטיסטאן דבר מעיי חורבות.
האחראים לחורבן עזבו את מגדל השעון ולא פגעו בו, על מנת לא למשוך את תשובות הלב של זיליאן וגם על מנת לא לייסר אותו על כך שהוא התעלם ממה שקרה סביבו.
לזיליאן לא היה זמן להתאבל על האובדן הרב, לפני שהוא למד על תופעת הלוואי המסוכנת של המחקר שלו – חריגת-זמן.
המחלה הקסומה הזאת העניקה לו אלמותיות, אבל ניתקה ממנה את התודעה שלו מהזמן שבו הוא מעוגן- ההווה.
הוא מרחף נפשית בין הזמן, מכל נקודה הוא חי כבר ועד להווה, בלי היכולת להשפיע על אירועים שקרו. החלק הכי מענה בקללה הוא שזיליאן צריך לחוות את אורטיסטאן כפי שהיא פעם הייתה ובשאר הזמן בחורבות העזובות.
משימתו של זיליאן הוא למצוא תרופה, ומשמעותה היא להציל את אנשיו.
