הלור של נאוטילוס

"כשאתה מכוסה בחשיכה מוחלטת, הדרך היחידה שנותרת לך היא קדימה"
~נאוטילוס

בעבר, נאוטילוס היה מלח אשר נשלח לחקור את השטחים המרוחקים שב- "ים השומר".

המשלחת לקחה אותו עמוק אל תוך הים הלא נודע. שם, מצאו הוא וצוותו אזור נרחב של נוזל שחור וצמיגי אשר את טבעו אף אחד מהצוות לא הצליח לפענח. למרות שמשימתם הייתה לחקור כל דבר חדש אשר מצאו, אף אחד מהם לא הסכים מרצונו החופשי להיכנס אל תוך העלטה השחורה חוץ מנאוטילוס. רגעים בלבד לאחר שלבש את חליפת הצלילה המסורבלת שלו וטיפס מעל מעקה הספינה, משהו השוכן בלכלוך תפס אותו.

הוא דבק בצידה של הספינה, אך הדבר שמתחת משך אותו בצורה נחרצת, מנדנד את הספינה כולה מצד אל צד. המלחים האחרים החלו לפחד והחליטו על החלטה נוראית. בעודו צופה ומתחנן לעזרה, הם התירו את אחיזתו מן המעקה. הוא מעד אל הדיו, אוחז בעוגן בצעד נואש. קנוקנות שחורות אחזו בו והוא לא יכול היה לעשות דבר חוץ מאשר מלצפות בעוד האור המעומעם מהספינה נעלם לו. ואז, הכל החשיך.

כשנאוטילוס התעורר, הוא היה משהו… שונה. חליפת הברזל הפכה כמו קליפה סביבו, מחביאה כל אמת נוראית אשר נמצאת בפנים. כל פרטי זכרונו נראו מבולבלים לא ברורים אך עובדה אחת נותרה ברורה: הוא הושאר שם, לבד במעמקים חסרי השמש, למות.

בידיו הוא עדיין אחז בעוגן השייך לאנשים שחרצו את דינו למוות. ללא יעוד אחר, הוא לקח את הסימן הזה  וצעד בכבדות- כיוון שהיה כבד מידי לשחות או לרוץ- בחיפושו אחר תשובות. הוא נדד ללא חוש של כיוון או זמן במה שנראה כמו חלום אינסופי.
כאשר הגיע לבסוף על החופים של בילג'ווטר (Bilgewater), לא נותר זכר לאדם שהיה בעבר. ללא בית וללא חיים לחזור אליהם.