הלור של יאסו
שבוע טוב לכולם!
לאחר כמה בקשות החלטתי להביא לכם את הבקשה שלכם! הסיפור המלא של יאסו!
קריאה מהנה!
לשעבר תלמיד מבריק בבית הספר הנודע חרב איונאיה(lonia), יאסו היה התלמיד היחיד בדור ששלט בטכניקת הרוח האגדית.
יש אנשים שהאמינו שהוא נועד להיות גיבור גדול, למרות זאת הגורל שלו השתנה לנצח שנאוקסוס (noxus) פלשו.
יאסו היה מופקד על הזקן החיוני ביותר, אבל, בטיפשות הוא האמין שהחרב שלו יכולה לעשות את ההבדל לבד,לכן הוא עזב את העמדה שלו כדי להצטרף למערכה. עד שהוא חזר הזקן שהוא היה צריך לשמור עליו נרצח.
יאסו בחרפת רצון הסגיר את עצמו והיה מוכן לשלם על הכישלון עם החיים שלו, עם זאת הוא היה המום שגילה שהוא מואשם לא רק בהפקרה אלא גם על הרצח עצמו.
למרות הבלבול ורגשות האשם, הוא ידע שהרוצח ילך חופשי אם הוא לא יעשה משהו בקשר לזה.
יאסו הרים את חרבו נגד בית הספר ונלחם בדרכו החוצה, בידיעה לבגידתו כל האיונאיה היו נגדו, הוא נישאר לגמרי לבד בפעם הראשונה בחייו, הוא יצא למסע לחפש את הרוצח של הזקן שעליו הוא היה צריך לשמור.
יאסו בילה את הכמה שנים הקרובות בשוטטות (בשוטטות=נדידה) בארץ, הוא חיפש כל רמז שיכוון אותו לרוצח.
בכל הזמן, האויבים הקודמים שלו לא הפסיקו לרדוף אחריו,הם תמיד שמו אותו בהחלטה גורלית של האם להילחם או למות.
המשימה שלו גרמה לו להמשיך קדימה ,עד שהאויב הכי גדול שלו שהוא כל כך פחד ממנו התחיל לרדוף אחריו, זה היה אחיו ,יון (yone).
שניהם היו האמינו לקוד מסויים, קוד של כבוד, שני האחים השתכבו אחד לשני ושלפו חרבות.
בשקט רב הם התקיפו אחד את השני מתחת לאור הירח. עד שהם סוף סוף לקחו צעד קדימה יון לא השתווה לפני אחיו – בהבזק אחד של הפלדה יאסו הפיל את אחיו לרצפה, יאסו זרק את חרבו על הרצפה ורץ לצידו של אחיו.
מלא ברגשות, הוא דרש לדעת למה אחיו חושב שהוא האשם?
יון פתח את פיו ואמר:
"הזקן נהרג על ידי טכניקת הרוח. מי עוד זה היה יכול להיות?"
ההבנה שטפה את יאסו ופתאום הוא הבין למה הוא הואשם. הוא הביע את חפותו פעם נוספת והתחנן למחילה של אחיו, דמעות זלגו על פניו של יאסו כשאחיו המשיך לעולם הבא בידיו.
יאסו קבר את יון תחת השמש הזורחת, אבל לא ביזבז הרבה זמן על להתאבל,כי ידע שהרבה רודפים אחריו.
ההתגלותו של אחיו נתנה ליאסו מטרה חדשה – עכשיו היה לו רמז למי הוא הרוצח האמיתי של הזקן.
לאחר מכן יאסו אסף את כל החפצים שלו , הסתכל פעם אחרונה על קבר אחיו, והמשיך בחיפוש עם הרוח על גבו.
כשהייתי ילד, אחי שאל אותי – " הרוח בורחת, או שהיא זורמת?"
במשך הרבה זמן, בחרתי לברוח, המוות תמיד היה מאחורי גבי. האנשים שצדו אותי פעם קראו לי חבר. עכשיו, כשהם שולפים את החרב שלהם, הם קוראים לי 'רוצח'.
אחד אחד, הם מוצאים אותי.
הראשון היה איש חרבות מlonia. אבל כשהיינו צעירים, ראיתי אותו חותך עץ לשניים עם חרבו. אבל הוא לא יכל לעשות את טכניקת הרוח.
השני היתה לוחמת של מהירות ועדינות. היא היתה יותר מהירה מהשועלים ביערות.
אבל היא לא יכלה לעקוף את מהירות הרוח.
הלוחם השלישי היה איש של חמלה. הוא לימד אותי את משמעות הסובלנות כשעדין היתי ילד קטן.
המדריך שלי, החבר שלי, אח שלי.
כמה עוד אני יכול להמשיך? גם הרוח הכי חזקה באיזשהו שלב מתה.
אבל עד אז, אני לא יברח. אני יעקוב אחר האמת. יתן לרוח להראות לחרבי את הדרך אל הרוצח האמיתי, זה שאחראי על הדם שיש לי על הידיים.
"מלא אנשים רוצים במותי… הם קוראים לזה צדק. אני היחיד שיודע את האמת. כל שנישאר לי זה הרוח לצידי."
-יאסו
