מערכה ראשונה – חלק שני

לטוויסטד פייט (Twisted Fate) בהחלט הייתה סיבה טובה לחשוב שגרייבס (Graves) מנסה להרוג אותו.

בעוד שגרייבס טען את האקדח שלו, טוויסטד פייט זרק לכיוונו שלושה קלפים והתחבא מאחורי אחת הקופסאות הגדולות שהיו במחסן. 'אני צריך רק כמה שניות' חשב לעצמו.

גרייבס קילל בקול רם, אך הקלפים בקושי יכולים להאט אותו. הוא תמיד היה בחור קשוח. ועקשן. הוא לא יודע מתי לשחרר.

"אתה לא תברח טי אף" גרייבס אמר בקול רם "לא הפעם".

כן. עדיין עקשן.

הוא טועה כמובן, כמו תמיד. חשב לעצמו טוויסטד פייט, הוא התכוון לעזוב מהר ככל האפשר, לא הייתה אפשרות לנסות ולדבר עם גרייבס.

עוד ירייה נורתה בעוד טוויסטד פייט רץ לימין ולשמאל, ממחסה למחסה. גרייבס רץ אחריו, צועק איומים ומטיח האשמות, הרובה שלו נוהם בידיו.

אבל גרייבס לא הייתה הבעיה היחידה של טוויסטד פייט, שכן היריות הזעיקו למקום חבורת פיראטים צועקים. הם אמנם היו טיפשים, אך היו חכמים להספיק להשאיר כמה אנשים לשמור על הדלת בזמן שהשאר סגרו עליו ועל גרייבס.

טוויסטד פייט ידע שעליו להסתלק, אבל הוא לא התכוון לעזוב בלי מה שבא עבורו.

הוא הוביל את גרייבס בחזרה למקום שממנו התחילו, והגיע לשם שנייה לפניו. בינו לבין הפרס עמדו חבורת פיראטים, ולא היה זמן לבזבז. קלף אדום הופיע לפתע בידו של טוויסטד פייט והוא השליך אותו למרכז הקבוצה. הפיצוץ העיף את כולם לצדדים, בעוד טוויסטד פייט חטף במהרה את הסכין שבשבילה הגיע. 'אחרי כל זה', חשב 'לפחות שישלמו לי'.

הוא בעט בברכו של אחד הפיראטים שהתקרב אליו וזרק קלפים נוספים לעבר חבריו. בעודו מסתכל על הדלת הוא הבין שמשם לא יצליח לצאת, ומיהר אל הנקודה השקטה היחידה במחסן הרועש.

טוויסטד פייט העביר קלף בין אצבעותיו בעודו מתכונן להיעלם משם, אך לפני שהוא מצליח להיעלם, גרייבס מופיע. הוא מסתכל על הקלף שעבר בין אצבעותיו של טוויסטד פייט והבין מה המשמעות שלו, לכן מיהר לירות בטוויסטד פייט ירייה נוספת, שהכריחה אותו לזוז, פוגעת בריכוז שלו.

"לא תוכל לברוח לעד" הוא שאג.

דווקא הפעם, הוא לא מתנהג בטיפשות. הוא לא נותן לו את הזמן שהוא צריך בשביל להיעלם, ורק המחשבה להיתפס על ידי הפיראטים מכבידה עליו. הבוס שלהם הוא אינו אדם רחמן.

טוויסטד פייט הבין שמישהו סידר אותו. הוא קיבל עבודה קלה משום מקום, פרס גדול ויקר ערך בדיוק כשהיה צריך אותו ובום! הנה השותף הישן שלי מחכה לי. מישהו חכם בהרבה מגרייבס תכנן את כל זה.

שתי יריות נוספות מחזירות אותו למציאות, הוא מתחמק וגבו פוגע בתיבה מעץ.

"אין לאן לברוח!" צעק גרייבס.

"עבדו עלינו גרייבס" צעק טוויסטד פייט.

"אתה תדע על זה הכל" הוא השיב.

"אנחנו יכולים לעבוד ביחד, אנחנו יכולים לצאת מזה"

"אני מעדיף לראות את שנינו מתים לפני שאבטח בך שוב" הוא נהם.

טוויסטד פייט לא ציפה לתגובה אחרת. לדבר בהיגיון עם גרייבס רק מכעיס אותו יותר.

בדיוק מה שהוא צריך, בעוד גרייבס מתעוור מכעס, טוויסטד פייט מצליח לקנות לעצמו מספיק זמן כדי לעבור החוצה מהמחסן.

הוא שמע את גרייבס שואג בפנים, ואפילו הרגיש רע לשנייה על העובדה שהשאיר אותו בפנים. אבל הוא ידע שזה לא יעצור את גרייבס, הוא פשוט היה עקשן מדי.

בעודו מחפש את הדרך הקצרה ביותר להסתלק מהרציפים, קול נפץ מחזיר את מבטו את המחסן.

גרייבס מופיע, יוצא דרך החור שפרץ בצידו של המחסן עם רצח בעיניו.

טוויסטד פייט הטה את כובעו בכיוונו של גרייבס והתחיל לרוץ, בעוד שגרייבס רודף אחריו.

'אני מוכרח להעריך את הנחישות של האדם הזה' חשב לעצמו טוויסטד פייט.

'אני רק מקווה שזה לא יהרוג אותי הלילה'.