הלור של אורגוט
פעם הוא היה תליין רב עוצמה בנוקסוס. האימפריה שבשבילה הוא הרג רבים, בגדה בו.
בעודו כבול בשלשלאות ברזל בתעלה- בית כלא שחצוב עמוק מתחת לזאון, הוא נאלץ ללמוד את ההגדרה האמיתית של חוזק.
אז הוא הגיח מתוך האסון שגרם לכאוס בעיר זאון, ועכשיו הוא מטיל צל על העולם התחתון והעברייני של העיר.
כובל את קורבנותיו באותן שלשלאות ששיעבדו אותו.
הוא מאמין שהוא יוכל לטהר את ביתו החדש מהלא ראויים, בסבל.
אורגוט תמיד האמין שהוא היה אדם בעל חשיבות. כתליין וכמוציא להורג של החלשים, הוא היה התגלמות החזון הנוקסיאני- שכוח הוא השולט, ועל כל הנפת הגרזן הוא קובע את זה יותר ויותר כעובדה במציאות.
גאוותו תפחה בעוד שהגופות שנערמו מאחוריו גבהו, והנוכחות המאיימת שלו גרמה לכך שקבוצות רבות מספור של לוחמים תמיד היו מאופקות.
אף על פי כן, מילה אחת זה כל מה שנדרש על מנת לחרוץ את גורלו. הוא נשלח לעיר זאון המרוחקת על מנת לחסל קנוניה מאורגנת נגד השליט של נוקסוס, אורגוט הבין מאוחר מדי שהמשימה הייתה תרמית, על מנת להדיח אותו מהבירה בזמן שסווין ייקח שליטה על השלטון שלא כחוק.
מוקף בגורמים מטעם האנשים החזקים של תעשיית הכימיקלים, זועם על כך שכל מה שהוא האמין בו היה שקר, אורגוט נגרר לתוך המכרות של התעשייה הכימו-טכנולוגית שמתחת לזאון.
הוא הובס, הוא שועבד. הוא לא היה ראוי אחרי הכל. הוא סבל את התנאים הזוועתיים של המכרה בשתיקה רועמת.
בתעלה, המוות בא בדרכים רבות…
הסוהרת של המכרה, הברונית ווס, הייתה מדי פעם מעניקה חירות תמורת ווידויו של אסיר מעונה- מעניקה אותה עם להב חרבה.
מהצרחות שהדהדו במנהרות, אורגוט למד את הפלאים שבזאון.
היה משהו מיוחד בעיר הזאת, משהו נהדר וברור אפילו מהסודות שנשפכו מגרונות שסועים.
אורגוט לא הבין מה זה בדיוק היה עד שהוא הובא לפני הברונית ווס, מפחד שהיא תצליח לשבור אותו.
אך בזמן שהלהב של הברונית חתך את בשרו, אורגוט הבין שגופו כבר היה מוכה בייסורים הרבה יותר עמוקים מכל מה שווס יכולה לבצע.
התעלה הפכה אותו לחדר יותר ממה שהוא היה כתללין.
כאב היה הסוד של זאון. צחוקו גרם לווס לחזור לפני השטח, ובכך שלטון אי סדר ואנרגיה חל במעמקים.
כשהשיג שליטה על הכלא, אורגוט גילה מבחנים חדשים להשרדות.
הוא מצא את החלקים בגופו שהיו הכי חלשים והחליף אותם במכונות שהוא איתר, טכנולוגיה שנוצרה על ידי אלו שימותו בלעדיה- צורך הכרחי בהיותם יוצרי כאב וסבל.
השומרים לא יכלו להיכנס לאזורים בהם שליטה של אורגוט העפילה על שלטה של ווס. האסירים עצמם פחדו יותר מהאדון החדש שלהם מאשר שהם פחדו ממנה. אחרים נהגו בכבוד ענק וקיצוני לאורגוט בזמן שבהם הוכרחו לשמוע את הנאומים החולניים שלו על הטבע של החוזק, האחיזה שלו נאדקה מסביב לגרונותיהם של אלו שלא הקשיבו לו.
אבל רק ששליח נוקסיאני הגיע לתעלה, אורגוט היה מוכרח להתעמת עם העבר שלו. למרות שהמרגל זיהה אותו וסיפק לו עזרה בבריחה, אורגוט הכה אותו ללא רחמים, והשליך את גופתו השבורה לתוך החשכה.
זו לא היתה עוצמה ששלטה בנוקסוס, אורגוט הבין זאת, אלא אנשים, ואנשים הם חלשים. כדאי שלא יהיו שליטים, שלא יהיו שקרים, שלא יהיה שום דבר שיפריע לכאוס הטהור שבהשרדות. הוא התחיל בהתפרעות שהציתה עורק כימו-טכנולגי במכרה, אורגוט זיעזע את העיר שמעליו, ובכך בקע את בית הכלא לרווחה בפיצוץ שהתחרה ביצירת זאון עצמה. אסירים רבים מתו, ואלפים רבים נעלמו בתוך הבור שנוצר מתחת לעיר, אבל הכל היה שווה את זה, כי הוא, שרד.
ומאז שלטון האימה של אורגוט רק גדל. שילוב מחריד של מכונה תעשייתי ואכזריות נוקסיאנית, הוא טבח באנשים החזקים של תעשיית הכימיקלים ואת מקורביהם אחד אחרי השני, צובר לעצמו תומכים מהשכבות המקופחות שבזאון.
ולכל מי שיוצא בחיים ממסעות הקטל שלו, הוא מוסר הודעה: הוא לא פה בשביל להנהיג, אלא על מנת לשרוד, ואם גם אתה ראוי, אתה תשרוד גם כן.
והמבחנים שיוכיחו מי ראוים ומי לא ראויים, רק מתחילים.
