Header Banner

הלור והסיפור של ולקוז

ולקוז, האימה בעלת הזרועות של הריק, חוקר את רונטרה עם מטרה אחת:  לקלוט את כל הידע. עם מבטו החודר ולקוז שולח אלומות אור מאיידות שבוחנות ומשמידות מה שבדרכן, הדבר מעניק לו ידע כמויות מידע ענקיות.

 

איש לא יודע מדוע הוא צורך חומר כזה- מידע, למרות שיש כאלה שמשערים שהוא מנסה להבין את רונטרה על מנת לזרז את נפילתה.

 

” אני עובר לתוך האור המסנוור, מצמוץ מצמוץ מצמוץ. עיני מסתגלות ומעריכות את הנוף שלפני,

יש תזוזה, אני מסתכל מטה כדי למצוא יצור לבן קשטן שעומד על רגליו האחוריות, מרחרח את גופי, זה מסקרן אותי

איזה שימוש יש בך ?

אני מנתח את היצור. הבזק אור חם בצבע מג’נטה, ערימת אפר במקום בו זה נע.

יונק, לילי, שמיעה טובה.. חלש בצורה מגוחכת. ועם זאת מתרבים בכמות כבירה.

“אה…” אני ממלמל לעצמי. בתקווה שימצאו דברים יותר מורכבים; מאלו שמסקרנים אותי.

 

לצרוך וללמוד: זוהי מטרתי. האחרים שמטיילים איתי פרימיטיבים: להרוג ולאכול, להרוג ולאכול. אני צריך לאסוף את כל המידע הזמין – לקצור כל משאב בעל ערך.

בסופו של דבר אנו נגלינו לעיר הרוסה, מלבד מגדל קדום אחד. נראה כי הוא מוגן- או שהוא נשאר לעמוד בכוונה. אני מפרק את ההריסות. הניתוח שלי מרמז על כך שהמקום הזה היה מקום לקסם כביר. אני לא מופתע שהעיר הייתה המטרה של חורבן כזה. יש משהו מעניין לגבי המגדל הזה. 

כשהאחרים משוטטים בחיפוש אחר דברים, אני נכנס למצודה.

כלים שהוסתרו פזורים, אני בודק אחד. הבזק נוסף של אור חם בצבע מג’נטה, ערימת אפר נוספת.

מרתק! כלי שמשנה את תפיסת הזמן שלהם.

משונה… 

חסר תקדים!

לפי המצב במגדל נראה כי הבעלים עזב אותו רק לאחרונה. החפצים שנשארו מאחור התקיימו יותר מאשר בזמן ומקום אחד. חלק מורכבים מאחרים; כולם מרשימים יותר משאר הדברים שראיתי במישור הזה.

 

ברור שהבעלים של המקום הזה יודע דברים שלא נתקלתי בהם במסעותיי.

 

אני דורש את הידע המסוים הזה.

כשאני עוזב את המגדל אני מוצא את האחרים מתקרבים אל הכניסה, מוכנים להשמיד אותה כמו שהם השמידו כל דבר אחר שהם פגשו בו.

הם רק יעמדו בדרכי אל המטרה. יש דברים מסוימים שהריק לא יכול לכלות בלי בדיקה מוקדמת.

ללא אזהרות אני מצליף עם הזרוע, קצה נוגה בלבן לוהט. ברק חודר דרך היצור הראשון, מעיף אותו אחורנית. צרחותיו נעלמות בזמן שכל שלושת הגפיים פרושות, אנרגיה בוקעת ביניהן, חורכות את האוויר במקום בו הזרמים נפגשים. השניים האחרים בורחים; הם יודעים מה מתקרב.

 

עליהם תמיד לברוח? 

 

אני פותח את עיני ומשחרר את קרן האנרגיה, עוקב אחרי היצורים הנמלטים. והם מיד מצטמצמים לאפר… 

“אהה… נקודת ההתכה של ילידי הריק אינה קבועה” אני מציין לעצמי

אבל לזה אין אף שימוש. הרעב שבתוכי גדל. אני להוט יותר, לא ניתן לסיפוק יותר מאי פעם.

ראיתי הצצה לידע האולטימטיבי

ואני אשיג אותו”

Leave a Reply

You must be logged in to post a comment.
שינוי גודל גופנים