הסיפור של רנגאר וקאזיקס

שלום לכולם!

היום אנחנו הולכים לדבר על הסיפור של ראנגר הצייד הגאה וקאזיקס החייזר, אז בואו נתחיל:

 

אז ככה, ראנגר מעולם לא הכיר את הוריו הביולוגיים הדבר היחיד שהוא ידע עליהם זה מאיזה זן הם, למעשה כשהיה קטן הוריו נטשו אותו עמוק בתוך היער, כנראה בשביל שימות בלי להשמיץ את המצפון שלהם, למזלו ראנגר נמצא על ידי בן אדם שהחליט לקחת אותו לביתו ולטפל בו, שלמזלו של ראנגר אותו בן אדם הציל אותו ממוות בטוח.

 

אותו אדם היה צייד מיומן, כנראה בין האחרונים עם אותם מיומנויות כמו שלו, אותו אדם ראה בראנגר פוטנציאל נסתר הוא החליט להעביר לראנגר את הידע שלו, הילד למד באופן שווה את כל השיעורים שהאבא החדש שלו היה יכול להעביר לו והוא לא רק חזר עליהם הוא השתמש באינסטינקטים שלו  ובחושים שלו כדי לשפר את מה שאבא שלו לימד אותו, לא לקח לו זמן רב עד שהוא עקף את האבא הזקן שלו.

 

 

לפני שראנגר בכלל הגיע לגיל בגרות, ראנגר המשיך הלאה ועזב את בית אביו והקים לעצמו מקום מחייה רחוק מציביליזציה.

הוא סימן אזור גדול מסביב לטריטורית המגורים שהקים והכריז על מקום הזה בתור אזור הצייד הפרטי שלו.

כדי להרחיק פולשים מהשטח שלו הוא התחיל לתלות את הראשים שהוא צד על יתדות מסביב לגבולות הטריטוריה שלו.

יום אחר יום הוא צד בטריטוריה שלו בתקווה לשפר את היכולות שלו, ראנגר חשב על זה בתור צ'אנס להגשים את עצמו, על קיר המחסה שלו הוא אסף מדליות (שזה השרשת עם עצמות ושיניים-BC) בגלל שהליין שלו פחד מההצלחות הרבות שלו, לאט לאט הוא התחיל להשתעמם יותר ויותר מכל המפלצות שהוא הרג.

הניסיון שהיה לו רק הוסיף להתאמנות ולהצלחה האישית שלו ובגלל זה הטרף שלו הפך צפוי הוא כבר ידע איפה לחפש אותם, איפה הם ינסו לברוח ובכמה חיות מכל סוג הוא יפגוש.

לא הייתה אף מפלצת בטריטוריה שלו שיכלה לאתגר אותו זאבים ודובים הם כולם היו יותר מידי חלשים, יותר מידי מעוררי רחמים, בכל יום רנגאר התחיל לדאוג יותר שהוא אף פעם לא ימצא יריב ראוי מספיק, ימים עברו ורנגאר לא יכל למצוא אף מפלצת שתהיה מספיק מסוכנת בשבילו, מידי יום הוא היה הורג תריסר של חיות בר והוא פחד שהם אף פעם לא ירגישו את המרץ של לצוד שוב והוא יהיה תקוע בשגרה האיטית שלו. מה שאביו חשב עליו בתור ברכה התגלה בתור הקללה הכי גדולה של רנגאר, מטבעו הוא היה צייד טוב הוא היה מצויין במה שעשה ואף אחד לא יכל להשתוות ליכולות שלו, שהצייד הגאה כמעט איבד את כל התקווה שלו הוא נתקל במשהו מוזר, בזמן צייד רגיל ביער שלו רנגאר הבחין במפלצת שהייתה בצורת חייזר שהפריע ולא התאים לסביבה, זה היה שילוב מוזר של גוק, בן אדם ומפלצת עם ציפורניים ענקיות, זוג כנפיים ושיריון קשיח על גופו הוא קרע את החיות שעמדו בדרכו.

היצור שבו הוא נתקל היה קאזיקס , המפלצות של חוסר ההשפעה כמו צ'וגאט (Cho'Gath) ו- קוג'מאו (Kog'Maw) שהיו לפניו. קאזיקס בא לעולם הזה כדי למצוא את ההזדמנות לעקוב אחרי התוכניות שלהם שאף אחד חוץ מהם לא ידע , לקאזיקס זאת הייתה הזדמנות טובה להתפתח, גופו יכל לאמץ את העולם סביבו ואת האויבים שקאזיקס נתקל בהם, לרוע מזלו חוסר הריקנות זה לא המקום הכי טוב ליכולות כאלה, בגלל חוסר הריקנות של הנחל הוא היה צריך לעזוב את הבית שלו דרך מעבר שבור בין חוסר הריקנות ופחד, הוא התחיל לחפש דרך להתפתח כדי להפוך את עצמו ללוחם טוב יותר ממה שהוא כבר היה, בהתחלה הוא לא ראה שום דבר שיכל להוות לו סכנה ,חיות קטנות טפילים ובני אדם רכים ולא מזיקים לא יכלו לעזור לו בשום אופן הוא הזדקק למשהו יותר עצומתי יותר, הוא היה צריך לחצות את כל הארץ ולחפש את המפלצת הכי מסוכנת שיכל בכדי לזלול אותם ולהשתמש בגנים שלהם בכדי להתפתח בדיוק כמו ראנגר הוא צד את כל סוג של מפלצת, כל טורף שיכל למצוא, הוא לא אסף אותם בתור מדליות אבל הם כולם היו חלק ממנו.

 

כל הריגה הפכה אותו לטוב יותר במובן מסוים, הוא הפך מהיר יותר, חזק יותר, וזריז יותר, הגוף שלו הפך לכלי הרג מסוכן עם התוספת של אורות צדדים, ציפורניים וכנפיים נתנו לו את היכולת לברוח מרוב האויבים שהוא נתקל בהם, כוחו גבר במהירות בהשוואה לאיך שהוא היה בחוסר השפעה לזה קאזיקס מודה, להפתעתו בזמן שהוא עקב אחרי עוד טרף השורות התהפכו, לפני שקאזיקס בכלל יכל להגיב הוא הוכה על ידי סופה פרועה של ציפורניים וסכינים הוא היה צריך להגן על עצמו אבל זה לא היה קל, הוא בכלל הופתע מהעובדה שדבר כזה בכלל יכל היה לקרות, בשביל ראנגר זה היה נחמד להרגיש את האנרגיות של הצייד שוב פעם, אתגר אמיתי שהוא רצה במשך מלא זמן, החלפת אש עם המפלצת החייזרית לא היה קל בשביל הציד הגאה אבל הוא היה נחוש להביס אותו, רוב ההתקפות שלו היו נשקפות על ידי המעטפת המשוריינת של המפלצת אבל חלק חדרו וחתכו ישר דרך בשר אך חוסר ההשפעה לא החזיק את עצמו וצדדיו התיזו דם לכל עבר והשאירו סימני דם על כל גופו של רנגאר, אף אחד מהם לא היה מוכן לוותר, אחרי כמה שעות טובות שהם לחמו זה בזה ראנגר איבד עין וגופו של קאזיקס היה פגוע מאוד, שניהם היו ממש קרובים למוות והיו חייבים להפסיק את ההתקפה שלהם אחד על השני ולחזור חזרה לאגור כוחות.

 

 

ראנגר זחל חזרה לתוך המעורה שלו בזמן שקאזיקס רץ חזרה אל תוך היער. בשביל קאזיקס תקופת ההחלמה לא הייתה קשה או ארוכה, גופו היה מסוגל להחלים די מהר על יד תאים שהוא ספג בגופו מהטרף שלו. אבל הוא לעולם לא יכל לשכוח מהמלחמה הזאת, האיש הזה שהוא נלחם נגדו יכל היה להימנע כאילו כלום. הוא היה חזק ואמיץ הוא יכל להיות תוספת נהדרת לאוסף הקורבנות של קאזיקס.

 

בשביל ראנגר זה היה קשה יותר, זה היה תקופה קשה, הוא כמעט לא היה יעיל בתור לוחם אבל לעומת כל זה הוא הצליח איכשהו להיות מאושר. הרבה פציעות שהוא יכל בקלות להבריא מהן עם הזמן עם קצת מאוד עזרה. זה היה מחיר קטן לעומת מה שהוא מצא, יריב ראוי, יריב שהזכיר לו את ההתלהבות בצייד של מישהו שיותר מסוכן ממה שהוא היה,  לכן ראנגר החליט לשמור מקום לראשו של קאזיקס על קיר המדליות שלו כדי  שזאת תהיי המדליה הכי טובה שלו באוסף.

והם צדים זה את זה עד עצם היום הזה.

 

---

הנה עוד "קרב" שיש בין ראנגר לבין קאזיקס: