הרוע שבפנים: המפתח האחרון
תקציר הסרט:
הפאראפסיכולוגית אליסה ריינר ניצבת בפני פחדיה הגדולים והאישיים ביותר בבית משפחתה. תחת סבלה של אביה האכזר היא מגלה את כוחותיה העל טבעיים ואת המקום שהוא הרוע הטהור
סרט האימה "הרוע שבפנים: המפתח האחרון" ("הרוע שבפנים 4") מתרחש לפני אירועי הסרט הראשון "הרוע שבפנים". העלילה עוקבת אחר אליז, מתקשרת שמסכימה להשתמש בכישרונה לדבר עם המתים, כדי לעזור לנערה שסומנה בידי כוחות אפלים על טבעיים.
אם צפיתם בסרטי "הרוע שבפנים" הקודמים, אתם יודעים למה לצפות: מגרשת השדים המבוגרת, אליס ריינר, יוצאת לחקור עוד תעלומה של בית רדוף רוחות שמפחידות משפחה כלשהי, רק שהפעם הבית שהיא מגיעה אליו הוא המקום שבו היא גדלה- והתעלומה שהיא צריכה לפתור ביחד עם שני עוזריה, ספקס וטאקר, קשורה להיסטוריה המשפחתית שלה והעניינים הופכים להיות אישיים מאוד.
קשה להגיד שבאמת פחדתי ממה שקרה על המסך, אבל בהחלט נבהלתי כשפתאום צץ לו איזה ייצור בלי התראה מוקדמת. אין פה קטעים מגעילים של ממש ובקושי תראו פה טיפת דם, אך כן יש הרבה יותר הומור בסרט החדש לעומת החלקים הקודמים, בעיקר בזכות ספקס וטאקר, שאולי טובים בלכידת רוחות ובהתעסקות עם גאדג'טים, אבל בדרנים גדולים הם לא.
כשסרט מנסה להצחיק בכל סצנה שנייה– הוא פשוט לא יכול להיות מפחיד, וגם צרם לי שרגע אחד החבר'ה מנסים להינצל מאיזה שד רצחני שרודף אחריהם בממד מקביל ויש דיבורים על הורים שמתעללים בילדים שלהם, ומייד אחר כך ספקס מנסה להתחיל עם בחורה וזורק לה בדיחות כדי להרשים אותה בסופו של דבר, מה שהכי עניין אותי ב- "המפתח האחרון" הוא הסיפור האישי של אליס ואיך הכל מתחבר לילדות שלה, למשפחתה ולסרטי "הרוע שבפנים" האחרים– בעיקר בזכות הטוויסט הגדול בסוף, שרק מי שצפה בפרקים האחרים יבין אותו ויעריך את "המפתח האחרון" הרבה יותר. כסרט אימה שעומד בפני עצמו, קשה לי להגיד שראיתי פה דברים שלא נעשו טוב יותר בסרטים אחרים.
טריילר הסרט:
