הלור של קארמה
קארמה הוא ההתגשמות הפיזית של רוח איוניאנית (Ionian) עתיקה, המשרת כמשואה לכל דור של אנשי עמו. גלגולו האחרון הגיע בצורה של ילדה קטנה בת 12 בשם דארהא (Darha). גדלה ברמה הצפונית, היא הייתה עיקשת ועצמאית, תמיד חלמה על חיים מעבר לכפרה המחוזי.
אך דארהא החלה לסבול מחזיונות מוזרים והפכפכים. התמונות נראו מעניינות- הם הרגישו כמו זיכרונות, אך עם זאת, הילדה הייתה בטוחה כי מעולם לא חוותה אותם. בהתחלה, הבעיה הייתה פשוטה למדי להתמודדות עמה, אך החזיונות הפכו לעוצמתיים עם הזמן עד כי דארהא הייתה בטוחה כי היא משתגעת.
בדיוק כשחשבה שירתקו אותה אל בקתות הריפוי לנצח, קבוצה של נזירים ביקרה בכפרה. הם באו ממקום הנודע בשם "המזבח המתמשך". שם, המנהיג האלוהי, קארמה, נפטר לפני כמה חודשים.
הנזירים היו בחיפוש אחר גלגולו הבא של האיש הזקן והאמינו כי הוא נמצא בין הכפריים. הם ישמו סדרה של מבחנים לכל אדם אליו ניכרו, אך בסופו של דבר התכוונו לעזוב בידיים ריקות.
בעודם עוברים בבקתות הריפוי, דארהא זרקה את עצמה מעריסתה ורצה לעצור אותם. היא בכתה בזמן שסיפרה להם על חזיונותיה ועל כך שהכירה את קולותיהם של הנזירים מהקולות שבראשה.
הם זיהו את הסימנים מיד. זו הייתה הקארמה שלהם. החזיונות היו גלגוליו הקודמים הממהרים למלא את הכלי החדש שלהם.
ברגע זה, חייה של דארהא השתנו לנצח. היא נפרדה לשלום מכל אשר ידעה, ונסעה אל "המזבח המתמשך" ללמוד מהנזירים.
במשך השנים, הם לימדו אותה להתחבר אל הנשמה העתיקה שלה, והילדה מצאה כי קולה שלה "טובע" בין אלפי הקולות האחרים שבראשה, כל קול מאמץ חכמה מהעבר הרחוק. קארמה תמיד הייתה בצד של שלום והרמוניה ולימדה כי כל מהלך של רוע יביא עימו השלכות, ולכן אינו זקוק לתגובה. אך אפילו כאשר הפכה לקארמה, דארהא התקשתה להבין את האמת הפשוטה הזו.
דברי החכמה האלו עמדו במבחן כאשר צבא נוקסוס פלש לאיוניה. אלפים נהרגו בעוד צבאות האויב התקדמו לעבר המולדת, וקארמה נאלצה לעמוד מול המציאות הקשה של המלחמה. היא יכלה לחוש בפוטנציאל ההרסני שנוצר בנשמתה, ויחד איתו, את הקול הפזיז של דארהא הצעירה זועק: "מהי המטרה של הכוח האדיר הזה אם הוא איננו בשימוש?"
קארמה התייסרה על כך. בסופו של דבר היא הגיעה לפשרה, החליטה להרוג רק אדם אחד, אך כי הוא חייב להיות האדם הנכון להרוג. היא עמדה מול מפקד נוקסיאני על סיפון אוניית הקרב שלו, ושחררה את זעמה האלוהי. אך במקום התקפה יחידה ומדודה, היא השמידה את הצי השלם וצוותו ברגע.
למרות שהאיוניאנים שמחו על הניצחון, קארמה נותרה ריקה בצורה משונה. הקולות בראשה אשר דיברו אליה בצורה כה ברורה השתתקו, והיא הרגישה כי דארהא חוזרת לשליטה מלאה- זה הביא נוחות מסוימת, אך עם זאת, כאשר הבינה שעשתה טעות נוראית. היא חזרה אל "המזבח המתמשך" כדי להרהר ולבקש מחילה על הכעסת ההרמוניה הרוחנית של מולדתה. הריגה תמיד תהיה הפתרון הקל, אך זה בא במחיר של הארה אמיתית. היא כבר הכתימה את נשמתה הנצחית שלה ושל חסידיה, והיא תנסה שלא לגרום לפגיעה נוספת.
למרות שהקרב עם נוקסוס כבר נגמר לפני זמן רב, עוד יש רבים באיוניה השמחים לקבל אלימות באלימות, אפילו נגד שכניהם שלהם. קארמה נשבעה להנחות כמה שהיא יכולה את אותם אנשים לשימוש באמצעים שלווים יותר.
ועם כל מריבה אותה היא מונעת, עוד מהקולות האבודים חוזרים להציע לה מחוכמתם הנצחית.
